<h1>כל בו הלכ' באור ההגדה סימן נ"א</h1>
<h2>דף קטז.</h2>
פירוש ההגדה והיא במכילתא הא לחמא עניא, פירוש זו הודעה לתינוקות, למה אנו מחלקין המצה לשתים כדרכו של עני, דלחם עוני אכלו אבותינו במצרים, דרך חפזון, והיו אומרים זה אל זה, כל דכפין ייתי וייכול, כלומר כל מי שלא התקין יבא אצלי, שהרי אצלי מתוקן. וכל מאן דצריך ייתי ויפסח, ולא יתמהמה על זה, השתא הכא, לשנה הבאה בארעא דישראל, כלומר יש לנו לשמוח על זה שאנו נאכל עתה בחפזון, לשנה הבאה נהיה בארץ ישראל ונאכל שם במתון כרצונינו. ואם השתא אנו עבדים לשנה הבאה נהיה כולנו חפשים. כל זה מספר שאמרו אבותינו, ואנו עושין דוגמתן. והתקינו מסדרי ההגדה ז"ל המאמר הזה בלשון ארמי, כדי שיבינו הנשים והטף, שהיו מספרים בלשון ארמי, והתקינו לשנה הבאה בני חורין בלשון הקדש, שלא יבינו המאמר הארמיים, ויחשבו אותם מורדים במלכות. ויש מפרשים שלפיכך קורא הלחם הזה לחם עוני, לפי שמדת הפסח היא עשירית האיפה, והיא גם כן מנחת הדל שאין ידו משגת. ויש מפרשים שכונת זה המאמר שאנו צריכין לומר כל דכפין ייתי וייכול, פירוש מי שאין לו מה (יאכול) [יאכל] יבא אצלי, וכל מאן דצריך, כלומר מי שצריך כרפס וחרוסת ומרור ויין לד' כוסות יקח ממני. ויפסח פירוש יקח צרכי הפסח, שכן ראוי לעשות למי שהיכולת בידו.
וישמע ה' את קולינו, אף על פי שכתוב ותעל שועתם אל האלוהים, הוצרך להביא זה, להודיע שלא נענו רק בזכות האבות. וירא את ענינו, זו פרישות דרך ארץ, שהפרישום מנשותיהם שלא לשמש עמהן, שהיו אומרים להם אם תלכו ללון בבתיכם לא תקומו מהר, ולא תוכלו לתת סכום הלבנים. והיו מלינים אותם בשדות. ונשותיהם מביאין להן מזון, ושוכבות עמהן בין שפתים תחת התפוח, והיו מתעברות מהם. ובהגיע עת לדתנה היו הולכות לשדה (ויולדת) [ויולדות] שם. והקדוש ברוך הוא מזמין להם (מאכלים) [מלאכים] ורוחצים הולדות וסכין אותן, ונותנין ביד כל אחד שתי חתיכות של שומן. וכשמרגישין בהן המצרים באים עליהן והארץ בולעת אותם, והם מביאים שוורין וחורשין עליהן, ולאחר זמן הם צצין כעשב הארץ (באים) [ובאים] לבתיהם עדרים עדרים, וזה שאמר הכתוב רבבה כצמח השדה. ויש אומרים זו פרישות דרך ארץ שהיו הם עצמם פורשין מנשותיהן, בשביל גזירת כל הבן הילוד. ודרש פרישות דרך ארץ יוצא מוידע אלהים, דבדרך ארץ כתוב לשון ידיעה, כמו וידע אדם את חוה אשתו, וידע אלקנה את חנה אשתו. ואת עמלנו, אלו הבנים, פירוש שהם עמלו של אדם, שציוה לאבדם, שהיגע לריק נקרא עמל. ועל כן הביא זה הפסוק כל הבן הילוד. ואת לחצנו, זה הדחק, פירוש ותוכן לבנים תתנו.
ויוציאנו, פירוש שלא היה לו לכתוב ה', שהרי כתוב וישמע ה' את קולנו, אלא להודיע שהוא בעצמו ובכבודו הוציאנו ממצרים לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף.
ועברתי, והכיתי, כלומר אני בעצמי, לא על ידי מלאך, כי הכינוי למדבר בעדו, ומעוט הוא ליוצא. ביד חזקה זו הדבר, פירוש (שלא) [לא] ר"ל מדבר הבהמות בלבד, אך על דבר אדם, שאין לך מכה בכל המכות שאין מכת הדבר צפה בו, שנאמר (הנני) [הנה אנוכי] נוגף את כל גבולך, רק המות הזה, כל מגפותי. והוציאו בלשון יד, דכתיב הנה יד ה'. ובזרוע נטויה (זה) [זו] החרב, כלומר החרב שהרגו בו הבכורות אביהם, כמו שמצינו בדרש שנכנסו כל הבכורות אצל אביהם, כששמעו שנתרה פרעה על מכת בכורים, אמרו להם בגין דאמר משה ומת כל בכור וכל מה דאמר על עמא הדין אתא עליהון, אפיקו הלין עבדיא מביניכון, ואי לא הדין עמא מתין. אמרו עשרה בנין לחד מינן ימותון ולא חד מנהון, ולא נקום להלין עבדיא. אמרין כל יומא דמלתא נזיל לגבי פרעה דהוא בוכרא, דלמא הוא חייס על נפשיה ונפיק אילן עבדיא מבינן. אזלו לות פרעה אמרו ליה כדין. אמר להון צאו וקפחו שוקי אבותיכם ששלחו אתכם אלי. אני אומר או נפשי או נפשהון של אלין עבדיא, ואתון אמרים כדין. מיד יצאו הבכורים והרגו באבותיהם, וזה שאמר הכתוב למכה מצרים בבכוריהם. וזו המכה היתה בחרב, ובמקום אחר לא מצינו מכת חרב. ובמורא גדול זה גלוי שכינה, שפירוש מורא כמו מראה, וכן תרגם אונקלוס ובחזוונא רבא, ומה המראה הגדול גלוי שכינה, שזה יכול לעשות הכל על ידי שליח, ונגלה עליהם בעצמו ובכבודו הוא שנאמר או הנסה אליהם וכו', ככל אשר עשה להם ה' אלהיכם במצרים לעיניך, פירוש מדכתיב לעיניך אין מוראים שאמר למעלה מן הענין רק מראה וגלוי כבודו. ובאותות זה המטה, פירוש שהיה נרשם במטה דצ"ך עד"ש באח"ב, להביאם כסדר. ובמופתים, פירוש לא מכת היאור קאמר אלא מאשר היו המים לדם ביבשת, כאשר עשה האותות לעיני העם שעל ידי אותו אות האמינו בו כל ישראל.
ביד חזקה שתים, פירוש שהיה יכול לומר ביד לבד, ומה שאמר ביד חזקה ללמדך שתים. וכן ובמורא גדול שהיה יכול לומר במורא לבד, ומה שאמר ובמורא גדול ללמדך שתים. ובאותות ובמופתים, שהיה יכול לומר באות ובמופת, אלא כל אחד בא ללמדך שתים. רבי יהודה היה נותן בהם סימנים, דצ"ך עד"ש באח"ב. פירוש לפיכך חלקן בלשון זה, לפי שדצ"ך הם מכות הארץ, עד"ש מכות מקריות, באח"ב מכות האויר. ושיתף מכת בכורים עם באח"ב לפי שאין לה זוג, אך התשעה חלק. ויש אומרים כי לפיכך היה נותן בהם סימן, להודיע כי באו כסדר הזה הכתוב בתורה, לא כמו שנמנו בתהלים. וה"ר יוסף בדו"ס פירש שלפיכך חלקן להודיענו השלישית שבה לא התרה לעולם בשלישית, ושיתף רבי יהודה מכת בכורים עם באח"ב לפי שאין לה זוג, אף על פי שהתרה בו. ירושלמי שכן היו כתובות במטה האלהים. במצרים מהו אומר, אצבע אלהים היא, פירוש וזה מבואר שבמצרים לקו עשר מכות שהיו באצבע, נמצא שעל הים לקו חמשים מכות, שנאמר שם היד הגדולה, כי ביד חמש אצבעות, ואם האצבע מכה עשר, היד מכה חמשים מכות. רבי אליעזר אומר של ארבע מכות, פירש החכם בעל המלמד לפי שאין בשום מכה יסוד פשוט, אבל כולן מורכבות מכל היסודות שהן ארבע, ולפיכך אמר שכל מכה היתה של ד'. ורבי עקיבא שהוסיף ואמר שכל מכה היתה של חמש, לדעתו שאף יסוד הגלגלים שהוא יסוד חמישי הורכב בהן.
אילו הוציאנו, ולא עשה בהם שפטים, פירוש לא רצה לומר שלא יעשה בהם נקם, שכבר הבטיח אברהם אבינו על זה, וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי, אלא לא עשה בהם שפטים כלומר לא עשה שפטים כי אם במקצתם. אילו עשה באלהיהם. פירוש להכיר שמאת הבורא באו המכות, ולא הרג בכוריהם דיינו, שהרבה דינין יש למקום מלבד מכת המות. ולא נתן לנו את ממונם, פירוש לא ר"ל מבזת מצרים שכבר הבטיחנו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, אלא מבזת הים ר"ל. אילו נתן לנו את ממונם, כלומר שננצח אותם במלחמה ונבוז את שללם. ולא קרע לנו את הים, כלומר שהיה יכול להצילנו שנלך בדרך אחרת. ולא העבירנו בתוכו בחרבה, כלומר שנעבור במעט מים או במעט טיט, ואנחנו עברנו בחרבה. ולא שקע צרינו בתוכו, פירוש שהיה יכול לסגור הים בעדינו והמצרים ישובו לדרכם. ולא סיפק צרכינו, כלומר בלתי הוצאתינו, ואף על פי שהיו לנו כמה בהמות נתן לנו בשר, ועוד שהיה לנו ממון רב שנוכל לקנות צרכינו מאת הגוים הקרובים אלינו. ולא האכילנו את המן, פירוש שהוא מאכל חשוב, לקטנים לשד השמן, לבחורים עושין אותו עוגות, לחולים טעמו כצפיחית בדבש, לזקנים ובשלו בפרור, לאומות העולם כזרע גד. ויכול לספק צרכינו בעוגות שהוציאנו ממצרים, כמו שספק במלבושין. ולא נתן לנו את השבת, פירוש לא ניכר שבח המן וניסיו רק על ידי השבת, שאלולי שבת הייתי אומר שבכל יום ויום יורד המן במקום ההוא. ועוד שיאמרו שהמן מבאיש בגוף כמו שהוא מבאיש בעמדו, וראו בשבת שלא ירד ולא הבאיש בעמדו, כי מצאו בו לחם משנה, וזה לא יוכל להיות על דרך מקרה רק בנס גדול. אילו קרבנו לפני הר סיני, פירוש וקיבלנו תועלת בזה שפסק זוהמתינו, ר"ל כל ספק באחדותו, כי ראינו מלכותו ותוקף כבודו שם, והוסר בזה כל ספק מאיתנו. ויש מפרשים אילו קירבנו אחר שהראנו שם את כבודו וגדלו. ולא נתן לנו את התורה, ר"ל עשרת הדברות שנתן בעצמו ובכבודו, ולא על ידי משה רבינו ע"ה כשאר התורה. או פירוש ולא נתן לנו את התורה, ר"ל שלא הוסיף המצוות לנו כולן אלא מחצה או שליש, כמו שמצינו לאדם הראשון שציוה לו והוסיף לנח, ואחר כך הוסיף לאברהם מצות מילה, ואחר כך ליעקב גיד הנשה. ולא הכניסנו, פירוש ואף על פי שנשבע לאבותינו לתת לנו את ארץ כנען, ר"ל שיתן לבנינו, אך הדור שיצאו ממצרים די להם במה שראו, והיו בהם אנשים הרבה פחותים מבן עשרים, שלא נגזר להם למות במדבר שראו כל הנפלאות ונכנסו לארץ. אילו הכניסנו, ולא בנה לנו בית המקדש, פירוש שהרי יש לנו משכן, ובנין בית המקדש נתוספו עשרה נסים.
רבן גמליאל אומר כל מי שלא אמר ג', כלומר אף על פי שיאכל פסח מצה ומרור, לא יצא ידי חובתו בלתי [אמירה, שהקפיד הכתוב] באמירה ובהגדה. מצה זו וכו', והביא פסוק במצה דויאפו את הבצק, לפי שהוא טעם למצה כל שבעה. והמנהג לקחת המצה מן הסל ולהגביה אותה אל כל החבורה כשאומר מצה זו. וכן עושין כשאומר מרור זה. אבל אין ראוי להגביה הזרוע אשר בסל, אף על פי שהוא זכר לפסח, כשאומר פסח, שלא יראה כמגביה קדשים בחוץ. בכל דור ודור, כאילו הוא יצא ממצרים, פירוש אחר שאמר הכתוב בצאתי, שהוא כינוי למדבר בעדו, והיה יכול לומר בצאת אבותינו ממצרים. ואף על פי שבתחילת ההגדה אמר ואילו לא הוציא, חזר כאן לעיכובא. ומפסוק של ואותנו הוציא משם יוצא זה שהוא מיותר, שהרי למעלה ממנו אמר ויוציאנו ה' ממצרים. הלכך למה חזר ואמר ואותנו הוציא משם, לעיכובא, כלומר שחייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא מממצרים. או נוכל לפרש ואותנו הוציא משם, שאם הם לא יצאו עדיין היינו גם אנחנו שם, הלכך כשהוציאם כמו שהוציא אותנו. לפיכך אנו חייבין, פירוש אחר שאנו כאילו יצאנו ממצרים, חובה עלינו לומר שירה כמו שאמרו אבותינו ע"ה. ויש אומרים כי הוא במקום ברכה לפני ההלל.
והמנהג להיות מגביה הכוס במקום זה, לפי שאז פותחין בשיר ובהלל. ואמרו ז"ל מנין שאין אומרים שירה אלא על היין, שנאמר ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים, אם אנשים משמח אלהים במה משמח, אלא מלמד שאין אומרים שירה אלא על היין. ואחר כך אומר הללויה, ובצאת ישראל. ואחר קריאת אלו שני המזמורים מברך אשר גאלנו, ונודה לך שיר חדש בא"י גאל ישראל, פירוש גאל ישראל אמרינן, וכן בברכה שאחרי קריאת שמע שאנו מברכין אותו על שעבר, אבל בברכה שביעית של י"ח חותמין אותה גואל ישראל, לפי שהיא תפילה להיות (גאלנו) [גואלנו] מצרת השעבוד ההוה עלינו תמיד. ואם תאמר הברכה של אשר גאלנו הרי צריך לומר סמוך לחתימה מעין פתיחה ומעין חתימה, וכאן הוא אומר מעין חתימה גאולת העתיד. ויש לומר כי ר"ל נודה לך שיר חדש שהיא הגאולה העתידה, ועל פדות נפשנו גאולת מצרים, כי לימות המשיח מזכירין שתיהן, כמו שאמרו ז"ל כל, להביא לימות המשיח. וכבר ביארנו שאין ברכת אשר גאלנו טעונה כוס. ולפיכך (מברכין) [אין מברכין ברכת בורא פרי הגפן עד אחר ברכו אותה. ואוכלין כל סעודתן, ומברכין] ברכת המזון. ואחר גומרין את ההלל, ופותחין שפוך חמתך, לא לנו. והרוצה לשתות כוס חמישי יאמר הלל הגדול, ומברך בורא פרי הגפן.
